אהבה שאינה תלויה בשום דבר, היא אהבה ששמה פס על חוקי המוסר. שלא אכפת לה אם מה שקורה הוא בגדר אסור או מותר.
אהבה שלא תלויה בטיבו והתנהגותו של האדם השני, היא אהבה שלא באמת אכפת לה מיהו ומהו האדם השני, שלא באמת מתעכבת על אופיו וייחודו, שלא באמת מקדישה תשומת לב או שוקלת, כלפי הרע או הטוב שבו.
כשמה שמישהו עושה לא באמת משפיע או משנה, המישהו הזה – כמאמרה המילולי של המילה "משנה" – אפשר לומר שלאמיתו של דבר לא משנה... כך לגבי מי שעבורו האדם הזה לא יכול להשפיע על כלום, לא משנה מה. כלומר, לדידו של "האוהב" שאהבתו בלתי תלויה.
אהבה על עיוור מסלקת את המשמעות, מן המעשים, מן המילים, מן המחוות, מן ההשתדלות. על הלב היא מקבעת סוג של אדישות, שעם הזמן עלולה להפוך אפילו לקהות.
אהבה שלא תלויה בכלום, לא מוביל בה גורם של בחירה, לא האוהב הוא מי שבוחר בה את האהבה, ואהבתו לכן לא באמת אישית, או מחמיאה.
אהבה שלא משנה לה דבר, היא אהבה שלא משנה דבר. שלא עוזרת לאף אחד להשתפר או לצמוח. יש בה ליטוף ונוחות והרבה על בטוח, אך אין בה כוח של משמעות והתפתחות, כי אין בה קדימה שום דבר פתוח.
אולם, אהבה שכן תלויה בדבר, מקשיבה ומעניקה חשיבות לטיבו וייחודו ומעשיו של האדם השני. לא האהבה של האוהב היא הדבר הקריטי בה, אלא האדם שכן משנה איך הוא, כלומר האדם הנאהב. כאן הנושא הוא באמת הנשוא. כאן האהבה משנה, כיוון שהיא תלויה. כאן האהבה אמיתית, כיוון שהיא עניין של בחירה. כאן האהבה חיה וזורמת, כיוון שהיא לא אוטומטית או אדישה.
אדם שרוצה שיאהבו את מי שהוא, שרוצה שבאהבה יתבוננו ויקשיבו באמת אליו, שישימו אותו במרכז, ויתייחסו אליו כאל דבר מה כן חשוב, משנה ומשפיע, אדם שרוצה שבשביל אוהביו דברים כן יהיו תלויים במי שהוא – שלא יחפש לעצמו אהבה שאינה תלויה בדבר.
אהבה שאינה תלויה בדבר, דומה לבגד שתלוי שמור נקי ומגוהץ בארון על קולב. לעומתה אהבה שתלויה בדבר, דומה יותר לנחל אכזב. לפעמים יובש וחול ושמש, ואבנים לבנות חשופות, לפעמים זרם צונן וצלול, ניחוח צמחי מים, והמון שפיריות צבעוניות.