צד אחד של הירח תמיד פונה אל האור,
עת הצד השני תמיד בצל ובקור.
השמש החמה מאירה כל כולה,
ואין על פניה ולו פינה קטנה של רוגע או נחמה.
בין האטומים של כל דבר כידוע יש המון כלום,
וכל הכלום מצטבר מעלה מעלה למשקל עצום.
תאי הגוף עמלים, מאירים, בתוך ים של שקט.
בתוך העלטה הוא והיא מחפשים לגשת.
בין הצד הקר והצד המידי מואר, תמיד יש נקודה מאוזנת,
נקודה שבה מידת החום והאפלה הכי מפרגנת.
בדיוק שם, בממוזג חמים קריר,
הייתי רוצה שהשמש עלינו חזק תזרח ותאיר.
בדיוק שם ברצועה הנוחה, העדינה,
שם הייתי רוצה לחוש לעד את העדנה.
את הברכה.
שם איתך ביחד להציב לעד את דגל הממלכה.
האור שבלב מתמיר כל כאב,
פולח כל ערפל לילי, מעל כל ים כהה מלוח גבה גלי.
לו יהי זה מגדלור מספיק עז ועיקש,
לזו שממרחבי הים את שמי תבקש.