נער הגבעות

פסגות ועמקי וקרחוני ההימלאיה,

האלפים, והפיורדים של נורבגיה,

מצוקי צין, והגליל העליון המיוחד שלנו –

נופים רבי עוצמה והשראה בכל אלה.

נופים חדים, סוערים,

מניעים בקלות את כל הנימים.

אבל אני את הגבעות הפשוטות המוריקות של מנשה הכי אהבתי.

את נחל האכזב שמעבר למושב, הרבה יותר מאשר הגנגס הרחב.

כמה מרשימים ארזי הלבנון, והסקויות שבקליפורניה,

הפיקוסים והאקליפטוסים ויערות הגשם הגדולים.

אבל בי הכי נוגעים התאנה והזית ושיחי החורש התיכוני הפשוט,

עם החרוב והאלה והאלון והבלוט.

היו לי כמה כמיהות דרמטיות,

כמו ההימלאיה והאלפים והגליל העליון,

אבל אחרי העוצמה הגועשת והיוהרה,

נשארתי מביט בנועם מן החלון,

לאופק רוגע של נגה בהירה.

היו אהבות של פסגות כבירות ועמקים בוערים,

של שלג וצוקים ופיורדים ועצים מרשימים.

היו אהבות של נהר ומדבר, של רגע הכול קסם ורגע הכול קשה,

אבל האהבה המבורכת באמת היא אהבה שלווה, רכה, נפרשת, מוריקה,

והיום אני גר בגבעות מנשה.