בחברת אנשים רבים שומעים הרבה ולא שומעים אף אחד,
וההימצאות לבד מקשיחה את הגב, וגם מרככת ופותחת את היד.
הלבד מחדד את הקשב והחושים.
את קולן של התחושות והמחשבות שבפנים,
וגם מבחוץ את צלילי הרוח ותנועת העלים.
את רחשי החרקים,
ומשחקי השמש השוקעת והצללים,
את המיית המכוניות בכביש הראשי,
ואת קריאות ילדי השכנים.
כשאת מחוגי השעון במטבח מצליחים פתאום לשמוע,
סימן שזמן הלבד משתהה פה, בטרם ימשיך את החיים לגמוע.