לפתח את התודעה ואותה לשכלל,
באחד המובנים, (לאו דווקא המרכזיים), זה קצת גם כמו ללמוד לפסל בנוזל.
כשהתודעה נהיית יותר מאומנת, וקצת יותר עדינה,
אפשר לומר שהיא נהיית כמו קצת פחות מוצקה,
עם מחשבות שמתחילות להיות כמו קצת יותר גמישות ובתנועה.
מצד אחד התודעה הופכת יותר זורמת ואנרגטית,
ומקבלת יכולת יותר להתפרש, יותר לגעת, ויותר לקלוט,
מצד שני היא הופכת יותר חשופה גם לזרימות ואנרגיות ואיכויות מהסביבה החיצונית,
ויותר בקלות יכולה למצוא את עצמה בכל מיני התערבבויות, לאו דווקא מועילות או קלות.
(נוזלים נמהלים זה עם זה הרבה יותר בקלות מאשר מוצקים).
האדם שמפתח את התודעה שלו חייב לכן ללמוד לשים סביבו גם הגנות אנרגטיות וגבולות.
חייב ללמוד לשמור על הממורכזות שלו, גם כשהוא חושב ומשוטט רחוק.
צריך לשמור על מיקוד ודיוק גם כשהחשיבה נהיית יותר חופשית וקלה,
ללמוד לעבוד עם ההתכווננות של התודעה, לשחק איתה, ולעצב אותה, בעדינות ובקלילות, אך גם בצורה מבוקרת ושקולה.
אפשר ללוש בעדינות עם האצבעות בצק שהולך והופך ללחמניה.
ואפשר ללמוד לנהל בעזרת מדיטציה ותודעה, אנרגיה וזרימה, של מחשבה.