השעה הכי יפה,
היא בטח זו של קצת לפני הזריחה.
כאשר אוויר השחר הצונן,
בעזרת המוני הציפורים,
שר פורט ומנגן.
כאשר הכול עוד וכבר שקט, עומד, ממתין,
פוקח עין ראשונה,
נוטה אוזן יותר צלולה, מבלי משים,
ולאור ראשון ויום חדש פותח ומזמין.
בין הערפילים והשכבות האפורות,
קרני האור הראשונות,
הן תמיד הכי כנות, פשוטות,
מאירות ומחממות,
גם כשבתוך הקור והאפלולית של סוף הלילה,
הן עדיין כמעט לא מורגשות.