גשם הוא לא דבר מיוחד, אבל למעשה גם ממש לא מובן מאליו. שמש שמחממת מחוץ ליבשת, אדים מן הים מתעבים לענן, רוח שמביאה כל הדרך לכאן, ומזג-אויר רענן קר, שפורק בדיוק פה את הכול למטר. כשקצת חושבים על זה רגע בשקט, די מהר מגלים שזה די מופלא ומרשים, כל העניין הזה של נשיאים, רוח וגשמים.
מה נחוץ בשביל שנבט אחד יצוץ? מה מורכב התהליך שפותח, כל פרח שאי פעם פגשנו פורח? כדי שזרע בודד יהיה לפרי טעים ובשל – איזה מנגנון אדיר מתואם צריך כל הזמן להיות פועל? לא רק גשם, אלא גם תאים ודבורים או פרפרים מאביקים, ושמש ופוטוסינטזה בעלים, חלבונים ודי-אן-איי ומינרלים וסוכרים, וקרקע דשנה, ומקום, וגם חושך וטל וקרירות, בדיוק במועדים הנכונים ובכמות.
וכשלא יורד גשם והממטרה על הדשא פועלת, אם קצת חושבים על זה רגע בשקט, גם כאן מתחוורים מהר נפלאות המערכת: המשאבה, והבאר, והברזל והצנרת, החשמל, והפחם, והארובה והקיטור, והגלגלת והגומי והצינור, והמוכר פעם בחנות הממטרות, יחד עם התור. המכסחת, והרכב שהסיע מהחנות את הדשן והכלים, והרשות המקומית שגובה בגין המים את המיסים. עובדי הרשות, וכורי הפחם והחשמלאים והמהנדסים, המחשבים, והמכונאים במוסך, וכל מיני מפעלים, ושר החקלאות עם המכסות והמד למים המשקים, ובעקיפין – כמעט כל סוגי מוסדות המדינה והמדע והלימודים.
איזה מערך ענק מסונכרן של אלמנטים מלוא האופק הרחוק, אם נחפש נמצא מאחורי כל רגע מתוק של נופש, על הדשא הירוק?
אם מתבוננים לרגע וחושבים קצת בשקט, בעין רחבה וחודרת, נינוחה, מפרגנת, רואים די מהר, מימין ומשמאל, שהעולם שלנו הוא חתיכת פלא אחד מדהים מסקרן וגדול.
מראה גשם ראשון בחייו של אדם – עושה אותו נפעם. לו כבוגרים היבטנו כך תמיד אל העולם, אולי תמיד היה הוא בשבילנו, בני-האדם, עולם כמעט מושלם.