נהר החיים

אומרים שהחיים הם כמו נהר,

ושכל הנהרות זורמים אל הים.

מרחב אחד כחול וגדול, מלוח, נמוך, ורחב,

האם כל החיים באמת מתנקזים בסוף אליו?

חיי כבר שנים מטפסים לאיטם על ההר,

סלע פה, ועמק שם, גשם וענן,

סולם חבלים, שמש יוקדת, וגשר איתן.

שנים של צעדים ומעידות ויתדות,

לא מעט דם, יזע ודמעות.

הנוף מכאן כבר מרשים ויפה ונעים,

ויש בו כבר הרבה פרטים וגוונים.

הרבה כנראה כבר עבר,

אך הרבה לטפס הלאה כנראה עוד נשאר.

אוהב את המים הכחולים והמלח, וכל אשר בם,

אוהב לשחות ולצלול בתוכם, ולבנות בחול לידם.

אוהב לבקר בים לעתים קרובות,

אך רק לביקורים מרעננים, זמניים,

ולא כדי להשתקע בו עד מות.

יש מי שדרכם גולשת עם הזרם בנחת לים, וזה יופי,

אצלי הדרך שמתעקשת במעלה ההר, באופי.

אחרים ייעצרו וינוחו במים הרחבים, המלוחים, הנמוכים,

ואני אשקוט בגובה עם מי המעיינות המתוקים.

עם אויר הפסגות הצונן, וניחוח המרחקים.