שפר מזלנו ונתברכנו, לחיות בתקופה שבה הנגישות למוזיקה כל-כך גבוהה.
רק לפני 200 שנה, מוזיקה הייתה נחלתם של יחידי סגולה בלבד שידם השיגה לשכור נגנים פרטיים. תושבים עשירים בערים גדולות הגיעו לאולמות קונצרטים אולי פעם ב.., ורוב האוכלוסייה בעיר, וודאי בכפר, זכתה להתבשם מהתדרים שמגולמים במוזיקה פעמים בודדות בחיים, אם בכלל.
ובימינו אנו, רוב המוזיקה שירדה לעולם, נגישה כמעט לכל אדם, בנייד שבכיס שלו.
מוזיקה היא תדרים.. מצב רוח.. אנרגיה...
מוזיקה טובה, ראויה, זמינה – עשויה לשאת עימה כזו ברכה.
אתמול, סתם יום של חול, אני בנסיעות עבודה שגרתיות, ובטהובן מלווה אותי ב-CD שבמכונית. בתקופתו כל-כך מורכב ונדיר היה להצליח להגיע ולשמוע אותו ואת עמיתיו, ומעטים כל-כך זכו לזה – ובעולם של עכשיו הוא איתי ברכב בפשטות של לחיצת כפתור.
הרגשה מעניינת להכניס אל תוך ה-CD במכוניתי האוטומטית באוטוסטרדה בארץ ישראל ב-110 קמ"ש, את הסימפוניה מס' 9 של דבוז'אק, זו שהוא כינה "מן העולם החדש".